כשפגשתי את רביב יחד עם דובי וגילי זה היכה בי סופית. יצאתי מכל מעגל אפשרי ! כולם אוהבים את ריימונד אבל המעגלים שלו חיים טוב מאוד בלעדיו. האני הפנימי שלי קפץ כמו מתאגרף שגילה שהפעמון כבר צלצל והיריב שלו משתעמם באמצע הזירה וטלטל את התודעה שלי לסחרור של תוכי שלא צריך נוצות - צא ממנהרת הזמן - טוס לעתיד ותמצא חיים. אבל מסתבר שחלק גדול ממני באופן שלא מוכר לי מהעבר הקרוב נסחף לרחמים עצמיים פתאטיים ( אפילו מפתיעים, הייתי מוסיף) וממש שאלתי מרוב תמיהה( ואולי מתוך רצון להבין שאני טועה בהנחה שלי ) האם המעגל החברי נשמר , האם החברה עדיין בקשר שבועי או שמא גם ביניהם תקעה המציאות - העבודה - ההשתעבדות המשפחתית - יתד קורעת היסטוריות וקשרים. אבל קבוצת וואטסאפ פעילה מאוד וקשר חברי עמוק המתבטא בפגישת חודשיות וחופשות משפחתיות שברו לי את קצה השמחה לאיד שהיא אף פעם לא השמחה שלי. אחרי סמולטוק קצרצר וכמה דרינקים הרגשתי שאין לי מקום בחתונה, אין לי מקום בתל אביב, אין לי מקום באף מעגל. אפילו שפלטתי את זה בהיסח הדעת ( או שלא ) רביב צחק ואמר "אין סיכוי ! אתה ?! הצחקת אותי" וצחקתי איתו את צחוק הגורל המ...